פסק-דין בתיק ת"א 45223-08-10

רקע עובדתי

1. התובע מר ג'מאל חלאילה, הינו מורה בכיר לאנג'לית בחטיבת ביניים  בעיר סח'נין ( להלן: התובע ו/או ג'מאל).  הנתבע מר פריד חלאילה, כיום הינו מנהל בית הספר התיכון שבעיר סח'נין, ובכל זמן רלבנטי לכתב התביעה, שימש  כמורה לשפה הערבית בבית הספר התיכון בכפר דיר חנא (להלן: הנתבע ו/או פריד).

2. התובע עתר בתביעתו לחיוב הנתבע לפצותו בסך של 100,000 ש"ח, כל זאת בהסתמכו על המסכת העובדתית שעולה מתצהירו ונספחיו, כדלקמן:

 א. בשנת 2004 החלה מחלקת ההונאה במשטרת עכו בחקירה פלילית לאחר שהתעורר חשד אודות  זיוף בחינת בגרות באנגלית מיום 15.1.04 (להלן: הבחינה), שנערכה בבית ספר התיכון בדיר חנא (להלן: בית הספר).  כפי המידע שהגיע למשטרה, עלה החשד כי מחברת הבחינה שהוגשה בשמו של תלמיד מתלמידי בית הספר  נפתרה ע"י אחר מחוץ לכותלי בית הספר. במסגרת חקירה זו, זומנו  עדים  רבים, לרבות משגיחי בחינות הבגרות, תלמידים ומורים שמלמדים בבית הספר.

ב. בין הנחקרים היה גם  הנתבע , שנחקר ביום 21.9.04  וביום  27.10.04. כן , בין הנתבע לבין חוקרת בשם דלית אלעד ( להלן: החוקרת),  התקיימו שלוש שיחות טלפוניות, בימים 26.9.04 ו-10.10.04 ,  אשר תועדו על ידי החוקרת במזכרים ( להלן: המזכרים). מפאת חשיבותם של המזכרים אביא להלן את מרבית תוכנם:

 המזכר מיום 26.9.04 :

" היום בשעה 9:10 התקשר למשרדי פריד, המורה לערבית שמלמד בתיכון דיר חנא, אותו חקרתי לפני מס' ימים, וביקש למסור לי מידע שהגיע לאוזניו מאחד התלמידים, לפיו המשגיח הראשי, ששמו פאדי חלאילה, נכנס לכיתה בה נבחן עלי חיאדרה לאחר שהודבקו המדבקות על המחברות, לקח את המחברת של עלי ויצא עמה החוצה. בחוץ בתוך רכב חיכו אביו של עלי ומורה לאנג'לית מסכנין. המורה פתר את הבחינה ברכב, והמשגיח החזיר את המחברת פנימה לכיתה . פריד טען שאת שמו של המורה טרם מסרו לו, אך לדבריו יחזור אליי ויביא אליי את השם של המורה....ביקשתי מפריד ליצור עמי קשר מייד כשיגיע לידיו מידע נוסף ".

המזכר מיום 10.10.04:

" היום בשעה 15:00 התקשרתי לפלאפון של פריד חלאילה....ושאלתי האם ידוע לו כבר שמו של המורה. הנ"ל מסר לי כי הוא משער שמדובר בג'מאל נימר חלאילה. הוא זיהה את כתב היד שלו ומכיר אותו היטב כי עשה איתו כמה השתלמויות. הוא טוען שג'מאל הוא שכן של בסאם סייד אחמד שהוא האחראי מטעם משרד החינוך, וכך לדבריו הגיעה המח' לג'מאל, וממנו לפאדי חלאילה המשגיח המרכזי...". ( ההדגשה אינה במקור)

 המזכר השני מיום 10.10.04:

" היום מיד לאחר ששוחחתי עם פריד חלאילה, התקשרתי אליו שוב על מנת לברר עמו פרטים נוספים  על פאדי חלאילה. פריד אמר לי שיש עוד מורה לאנגלית שיכול להיות שהוא זה שפתר את המבחן, ושמו ג'מאל אליאס מסכנין. לדבריו הוא מורה בתיכון בסכ'נין ואין לו עוד פרטים עליו".

3. מאוחר יותר, ביום 25.10.04,  התובע זומן למחלקת ההונאה ונחקר בחשד כי פתר והשתתף בזיוף בחינת הבגרות. במסגרת חקירתו,  התובע נדרש למסור דוגמאות מכתב ידו  בשפה האנגלית, לצורך העברתם לבדיקת מומחה לכתב יד מטעם המשטרה. לאחר הבדיקה, נקבע ע"י המומחה בחוות דעתו,  כי כתב היד המופיע בבחינה אינו תואם לזה של לתובע.  משכך, בסופו של יום , לאחר שהוצא נגד התובע צו חיפוש, הוא עוכב  ושוחרר בערבות עצמית על סך של 5,000 ש"ח,  תיק החקירה  הועבר לפרקליטות הפלילית וזו החליטה לסגור אותו מחוסר אשמה פלילית.

טענות הצדדים

4. לטענת התובע, הדברים שפורסמו מפיו של הנתבע מהווים  פרסום לשון הרע כמשמעות מונח זה בחוק  איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן:החוק). מסירת מידע כוזב למשטרה, כך נטען,  המציג את התובע כחשוד בביצוע עבירה, הינו פרסום שנועד לפגוע בשמו הטוב, להשפילו בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז וללעג מצידם.

5. נטען עוד, כי הנתבע התרשל בהגשת תלונת שווא למשטרה, ומשכך הוא אחראי בגין נזקיו של התובע. מה גם, כך נטען, שהתובע הפר את החובה הקבועה בסעיף 243 לחוק העונשין-1977 ( להלן: חוק העונשין) האוסרת על אדם למסור לשוטר ידיעה על עבירה, כאשר הוא יודע שהידיעה כוזבת.

6. מהצד השני של המתרס, הנתבע טען  כי  מעולם לא יזם את השיחות הטלפוניות שהתנהלו בינו לבין החוקרת, וכי שמו של הנתבע לא נמסר מפיו . כל אשר עשה הנתבע, כך נטען, הוא לאשר מידע שהיה כבר ברשות המשטרה, ולתת מענה לשאלת החוקרת אודות זהותם של מורים לאנגלית הגרים בסכנין וששמם הפרטי הוא ג'מאל.  הנתבע הכחיש כי נמסר מפיו שזהה את כתב היד של התובע ועבר השתלמויות יחד עם האחרון.  דברים   אלה, שנרשמו במזכר, אין בינם לבין האמת ולא כלום. נטען עוד, שהמידע אשר נמסר על ידו למשטרה, תוך שימוש בלשון זהירה, אינו בגדר הוצאת לשון הרע. שכן, לשיטתו, הדבר נעשה בתום-לב , ולפיכך, עומדת לו  ההגנה הקבועה בסעיף 15(8) לחוק הפוטרת את המתלונן למשטרה מאחריות נזיקית. הדבר נכון, לנוכח חובתו הכללית של כל אזרח לשתף פעולה עם רשויות החקירה והאכיפה, כן חובתו של הנתבע  כמחנך  להנחיל לתלמידיו  ערכים ראויים ושמירה על טוהר הבחינות.

7. הנתבע הוסיף, כי לא התרשל  גם אין לייחס לו הפרת החובה החקוקה בסעיף 243 לחוק העונשין, הואיל והוא פעל בזהירות וכל אשר עשה  אישורה של ידיעה שהגיעה לאוזניו, בלי לדעת שהינה כוזבת . הגם שהחקירה החלה, לרבות נגד הנתבע, לנוכח קיומן של ראיות אחרות שאין בינן לבין המידע שמסר הנתבע כל קשר.

8. עיינתי בסיכומי התשובה שהוגשו ע"י התובע ביום 17.6.12, בגדרם הוא חזר והדגיש את טענותיו כן טען  כי גם בסיכומיו הנתבע לא מדייק לא בטיעוניו העובדתיים גם לא המשפטיים.

דיון והכרעה